פנחס צינוביץ
אתר הבית

תמונות חיים
 

על אברהם רביד, זכרו לברכה
אחיו היחיד של פיני
 מאת עירית
אברהם שאף לקיים חיים הרמוניים ורחבי אופקים. הכאבים הפיזיים דרבנו אותו לא לוותר ולא להיכנע, אך הכבידו עליו מאד, עד כדי כך שהיו מצבים בהם לא יכול היה ללכת בלי אביזרי עזר. במשך שנים היה מתחיל את יומו השכם בבוקר, כדי להספיק להגיע לבריכה מחוממת ולשחות שחיה אינטנסיבית ונמרצת, בלי זה לא יכול היה לצאת ליום עבודה ארוך ותובעני שלקח על עצמו.
גם במקרה של פיני וגם במקרה של אברהם- שניהם התמודדו לאורך חייהם הצעירים-בוגרים עם כאבים שנבעו מפציעתם. במקרה של אברהם, הפציעה לא הוגדרה כקשה ומסכנת חיים כמו של פיני, אלא שהזמן האמור לרפא, דווקא פעל לרעתו והפגיעה הגופנית הראשונה, גרמה לעוד ועוד פגיעות אורטופדיות.
לאברהם לא הייתה בעיה להיות אבא שהוא גם אימא ולאפשר לקרול לצאת ללימודים, לממש את יכולותיה, ותמיד נהנה מתמיכה ואהבה מלאה מקרול וגם ממשפחתה הרחבה בקיבוץ.
אני חושבת שבסדרי העדיפויות שעשה לעצמו היה קודם לכול: "אני הוא זה שמנווט את חיי", וללכת עם העיקרון הזה בגדול, לאורך כל הדרך. "אני לא אכנע לקשיים שגופי מערים עלי, לא אהיה ממורמר, ולא אנצל את מוגבלותי, למען נוחיותי".
אברהם אהב לצאת לטיולים בארץ ובעולם, לארגן אירועי תרבות בקיבוץ ובמסיבות לא יכול היה לשבת בצד והיה מצטרף לרוקדים.
הוא ידע לדרוש את זכויותיו ולממש אותם (טיפולים רפואיים, רכב, נופשים ועוד), ובמקביל, תמיד לתת ולתת, כשיגרת יום יום, ולא כתרומה, לתת ערמות של חום ואהבה לילדיו ולקרול. לתת לקיבוץ ע"י מילוי תפקידים מרכזיים לאורך שנים ולתת למטופליו, לקויי השמיעה- במקצועיות גבוהה במסירות ובהתחשבות.
אברהם, אתה חסר לנו,
משפחת צינוביץ (01.03.10  )

לייבסיטי - בניית אתרים