פנחס צינוביץ
אתר הבית

תמונות חיים
 
 
 
ראיון ציורי
 מאת איתי גול
 עלון קיבוץ צובה, 2005
 
במשך שלוש שנים ביליתי לי באוניברסיטה ת"א ולמדתי קולנוע. במסגרת הלימודים הוכשרתי באופן פרטני בתחום התסריטאות. כביכול אני תסריטאי, בדמיוני כבר נכתבו על ידי לא מעט סרטים אשר הופקו והוקרנו אחר כבוד מול עשרות אלפי צופים ברחבי הארץ. למעשה נכתבו על ידי אולי מאה מילים של תסריט שגם הם מהווים אולי דקה של סרט.
לכן הביקור שלי בתערוכת הציורים של פיני במשכן לאומנות בעין- חרוד עוררה בי קנאה גדולה. התערוכה מתפרסת על פני חמישה חללים שונים ברחבי המשכן, זוהי תערוכה גדולה, מרשימה מעוררת התפעלות. זו תערוכה בסדר גודל כזה שכל אמן ירצה שתהיה לו כזו, ופיני זכה לה.
כל מי שנכנס למשכן ומשוטט על פני הקירות ומביט בתמונות לא יכול שלא להתרשם מהעוצמה ומן ההכרה לה זוכה פיני דרך התערוכה. לכן ובעקבות כך החלטתי שהגיע הזמן לרדת אל הסטודיו של פיני ולראיין אותו לעלון.
למה דווקא עכשיו תערוכה?
הרגשתי צורך בעשיית תערוכה גדולה שתסכם עשר שנות עבודה בצבעי אקריליק. החלטתי לפנות לעין חרוד מכוון שזהו מוזיאון יפה וראוי. פניתי אל גליה בר-אור (העוצרת של המשכן) היא ביקרה אותי פה ואמרה לי שתהיה תערוכה.
אחרי זמן מה, נקבע התאריך לספטמבר 2005 והתחלנו לעבוד על התערוכה.
האם לא עבדת תמיד עם צבעי אקריליק?
עד לפני עשר שנים עבדתי בצבעי שמן. העבודה בצבעי שמן כולל עיסוק בהמון טרפנטין, עם הזמן הרגשתי שהוא ממש מזיק לי ולכן עברתי לצבעי אקריליק שהם על בסיס מים.
המעבר פתח לי חלון רחב יותר של אפשרויות, יותר קל לי לשלוט בחומר, יותר נוח לעבוד איתו.
עם הזמן הצטברו אצלי הרבה עבודות בגדלים ובצורות שונות והיה לי צורך לראות איך הדברים מסתדרים יחד במקום גדול.
אני כבר הרבה שנים עובד עם גלריית שלוש בתל-אביב אלא שהמשכן לאומנות הוא מוזיאון גדול עם קירות גבוהים ותאורה מצוינת, מקום שנפלא להציג בו.
מהו דרך העבודה שלך?
בד"כ אני לוקח גודל מסוים של בד ואני עובד עליו במספר דרכים. לרוב אני יוצר לי סדרות של ציורים, הסדרות הן פועל יוצא של גודל הבד שאני עובד עליו. בכל פעם אני מזמין חמישה בדים מאותו הגודל והצורה, אני עובד עליהם ובמידה ואני רוצה להמשיך את הסדרה אני מזמין עוד חמישה בדים מאותו הגודל וכך עד    שמיציתי.
מה הכוונה בסדרה?
יש סדרות שמבוססות על רעיון מסוים שאותו אני מפתח על פני מספר ציורים. ישנן סדרות בהן כל ציור מבוסס על רעיון משלו אך הם פועלים באותה הסדרה. יש תקופות שלכל ציור חיים משלו ויש תקופות שלכל הציורים רעיון דומה. ניתן להבין זאת טוב יותר בעזרת הקטלוג של התערוכה .
כל בד הוא ציור בפני עצמו, לעיתים הוא ממשיך את אותו הרעיון של הציור לפניו אך הוא יהיה שונה בצבעים. כשהם עומדים אחד ליד השני רואים שאותו הצייר יצר אותם.
כל הסדרות שלך מתחלקות לחמש?
בהחלט לא הסדרות תלויות בי ובהרגשה שלי. סדרת 'זמן הבשר' למשל, שמוצגת בתערוכה מתפרסת על פני שישה עשר ציורים .
למה אתה מחליף את גודל הבד בין הסדרות?
זה מאתגר אותי לעבוד בכל פעם על מבנה אחר של בדים. הסגנון שלי לא משתנה אלא ההתייחסות לבד באופן הציור. בד מוארך הוא לא כמו בד מרובע לכל אחד מהם היתרונות והחסרות שייחודיים לו, ואותי זה מעניין.
יש לך גם ציורים גדולים המורכבים ממספר בדים, איך אתה יוצר אותם?
מצאתי דרך להצמיד מספר בדים ביחד ולצייר ציור גדול. זאת מכוון שלא ניתן פיזית להכניס בדים גדולים לסטודיו. 'הללויה' (ציור שמוצג בתערוכה) מורכב מארבעה בדים שכל אחד מהם הוא מטר על מטר. הוא צויר במשך ארבע שנים, ושבינתיים אני גם מצייר ציורים אחרים.
כל פעם הייתי מוציא ואתו מסתכל ומחליט האם יש מה להוסיף או לגרוע. עד שהרגשתי שהוא גמור.
זה לוקח לך זמן לצייר ציור, הוא לא נעשה בפעם אחת?
רוב הציורים שלי לא עשויים בפעם אחת. אלא אני חוזר אל הבדים לאחר כמה ימים או אחרי כמה שעות. לעיתים בסופו של התהליך אין זכר למה שהיה בהתחלה.
תתאר מה התהליך שעובר על הבד מתחילת העבודה ועד סופה.
בהתחלה אני מכסה את הבד בצבע אחיד, צובע את כולו בצהוב או ירוק או תכלת מכסה את כולו. כיסוי הבד נעשה על מנת לבטל את ההשפעה של הצבע הלבן הבסיסי של הבד, אני אוטם את הבד בין השאר בכדי שהלבן שיהיה בציור יהיה שלי ולא של הבד.
לאחר אטימת הבד אני מתחיל לעבוד עם צבעים אחרים. אני מכסה ומכסה וגורע ומוסיף, יוצא חללים כהים אזורים בהירים ותוך כדי נולד איזשהו שם או רעיון לציור. כל זה נעשה עד שהציור מספיק חד וברור מבחינתי כלומר הוא גמור. התהליך הזה יחול להמשך ימים ולעיתים שבועות חודשים ואפילו שנים.
אתה אמרת לי שאתה חש אחריות כשאתה מצייר, למה?
מכוון שלקחת בד לבן ולמלא אותו בצבע זו אחריות בכלל לא קטנה. לא רק זאת אלא גם לעשות זאת בצורה מופשטת שהיא לא הכי מובנת וברורה ועוד לתת לציור שם זו אחריות גדולה. מכוון שכך אני מקפיד שכל בד יקבל את המרב שהוא יכול ממני, חשוב לי שכל עבודה תהיה מושלמת פחות או יותר.
ישנם ציירים שטוענים שהיצירה לא צריכה להיות מושלמת שניתן להשאיר לעין להשלים את החסר. אני מרגיש שהעבודה צריכה להיות שלמה וברורה לפחות לי, כלומר לזה שעושה אותה.
נוסף לכך העובדה שישנם אנשים בקיבוץ שעובדים יותר קשה ממני, העובדה שאני נמצא .בסטודיו ומצייר גם היא מוסיפה לתחושת האחריות שלי כלפי הציור וכלפי הבד, לרצון שלי לתת את המקסימום ממני לציור.
יש לי מחויבות עמוקה לעבודה שלי גם מבחינת הציור וגם מבחינת החיים שלי.
מה היקף העבודה שלך בציור?
זה עניין של תקופות הציור. לפעמים אני עובד עשר שעות ביום ,לפעמים חמש. השעות הכי טובות שלי הו שעות אחר הצהריים.
אתה נוהג לצאת אל הנוף ולצייר אותו?
אף פעם לא ציירתי את הנוף או מהנוף, אני מעדיף לעבוד בסטודיו הסגור וליצור מהדמיון שלי.
האם העבודות שלך נמכרות?
היו שנים בהן היצירות נמכרו, בשנים האחרונות זה מאוד קשה. גלריית שלוש אמורה לעזור לי במכירות אבל בשנים האחרונות זה לא הולך. בעבר היה אספן פרטי גדול שקנה ממני תמונות אבל הוא הפסיק. אני מקווה שתגיע תקופה שהתמונות ימכרו, בשלב זה אני מסתפק שלפחות לעצמי אני עושה דברים טובים.
לא פעם רואים כרזות פרי עטך לחתונות והבריתות בצובה, אתה נהנה מזה?
פעם בעבר הרחוק עשיתי רק דברים כאלו. הייתי סטודנט במחלקה לעיצוב גרפי בבצלאל וזה כאילו הדבר היחיד שנשאר לי משם. אני נהנה לעשות את הכרזות הללו, כך שאם לפעמים מבקשים ויש רעיון נחמד אני עושה זאת בשמחה. למרות שאני חייב לציין שיש פה לא מעט חברה צעירים שמוכשרים בתחום הזה.
הודיתי לפיני על הראיון המעניין, ולפני שיצאתי מהסטודיו לא התגברתי על הסקרנות והעפתי מבט מסביב על עשרות העבודות שעומדות שם ומחכות לתערוכה הגדולה הבאה שתבוא.
מהסטודיו יצאתי ומיהרתי לארון מפתחות כלי הרכב, שם לקחתי את הרכב הראשון שנקרה בדרכי (מגאן-11 שתמיד פנוי) ומיהרתי לעין חרוד לשיחה עם גליה בר אור- העוצרת הראשית של המשכן וליניב שפירא שעצר את התערוכה של פיני.
תחילה פניתי אל יניב שפירא.
מדוע הוחלט להציג את ציוריו של פיני על שטח כה גדול?
התערוכה הגדולה הותאמה מכך שיש אמון בעבודות של פיני, מהאמון שהן יכולות להחזיק תערוכה גדולה.
מי שעושה סיבוב בתערוכה מסיים אותה בתחושה שהוא רוצה עוד, אין שובע ממנה. חווית הציור של פיני עובדת בתערוכה גדולה כמו זו, יש תחושה של תדהמה מעוצמת הציורים.
ומבחינה אומנותית איך היית מגדיר את עבודתו?
בצובה פעל בית אחד לפני פיני, זריצקי שהוא אולי אחד מהאבות של הציור המופשט הישראלי. יש בעבודות של פיני הצעה אומנותית לא פחותה מזו שהציע זריצקי בעבודותיו אלא שפיני הוא אדם צנוע יותר. יש בעבודות שלו הצעה אומנותית מאוד חזקה שמחזיקה את עצמה.
הודיתי ליניב וניגשתי לשוחח עם גליה.
גליה מדוע מגיעה לפיני תערוכה במשכן לאומנות?
פיני הוא אחד מהציירים הטובים בישראל ואנחנו יודעים את זה מעל עשר שנים, בעיקר מאז שהוא זכה לתערוכה במוזיאון תל-אביב, הוא כבר זכה להכרה הוא לא צריך איתנו בשביל זה. הוא מהציירים הטובים והמיוחדים שפועלים היום בישראל.  הציור שלו פנימי ואישי אבל מחובר לזמן. יש לו שפה משלו. את ציוריו ניתן לקרוא גם כלפי עולמו האישי וגם כלפי הסגנון המופשט.
מהו אותו ייחוד של פיני עליו את מדברת?
אני מרגישה שהציור שלו הוא מאוד אמיץ ושפיני הוא אדם מאוד אמיץ. ההתמודדות שלו היא התמודדות שבוחרת בחיים, מבלי להדחיק שום דבר. פיני מישיר מבט למקומות שהם מאוד קשים, וחלק מהאנשים לא עומדים בהם, והוא מוצא בהם את כל העושר וכל הכוח וגם את האימה וגם את הקושי של החיים. אבל אלו החיים. אנחנו חיים בכדי לחוות דברים. והציור של פיני מדבר על כל זה.
מה צופן העתיד לפיני?
אני צופה לפיני שהוא יישאר חזק באומנות. גם אם הוא ואני לא נשאר בחיים, הציור שלו ימשיך לחיות.
הודיתי לגליה וחזרתי לצובה. ולכם אומר שאם הראיון עורר בכם איזו סקרנות קטנה, זה הזמן להזמין רכב (כדי שלא תקבלו את ה-11) ולנסוע אי שם לעמק יזרעאל לראות את התערוכה במשכן לאומנות שבעין חרוד.
 
ראיין - איתי גול





















































 
 
.
לייבסיטי - בניית אתרים