פנחס צינוביץ
אתר הבית

תמונות חיים
 
לאבא
מאז שאני זוכר את עצמי ידעתי שיש לי אבא שונה,
אבא שנפצע וכל גופו מלא צלקות,
אבא חולה שלא כל יום קם לעבודה,
אבא אהוב שכול חיוך שלו היה לי חשוב.
אבא תמיד הזכיר לי איך הערצתי אותו בעודו נוהג תחת גשם שוטף בעפולה או טבריה אני ממש כבר לא זוכר. אני חושב שהרגעים הללו היו מהמאושרים שהענקתי לאבא.
לראות את אבא רוקד בחתונה היה בשבילי סוג של פסגה.
אבא הלך לנו לאחר תקופה קשה וארוכה של כאב וייסורים תקופה של מאבק וניסיון לחזור לעצמו, בעזרתה של אימא שהקדישה את כל כולה למטרה.
נחמה רבה אני מוצא בכך שעברו על אבא גם שנים יפות.                                        
אבא נהנה מחברת נכדיו, אותם ליווה ככל שיכל ומהם לא הפסיק להתפעל.
אבא היה הדמות שאיחדה את המשפחה , תמיד היה מתקשר ומזמין.
לחיבה הערכה פרגון וחברות זכה אבא מצד אנשיי הקיבוץ.
אבא נהנה מהכרה רבה ביצירותיו, דבר הבא לידי ביטוי בתערוכות רבות פרסים וקטלוגים.
כל פתיחת תערוכה הייתה כמעין אירוע משפחתי אליו חודשים אבא היה מכין את כולם ותמיד היינו מתאספים, אותם קרוביי משפחה וחברים שאבא כל כך אהב.
אני חושב שבזכות אופיים האישי של העבודות ובעזרת כישרון גדול היטיב אבא לתת ביטוי לאותו מחיר עצום שנאלצו כל כך הרבה אנשים לשלם כדאי שאנו נוכל לחיות כאן בארץ.
זכור לי היטב טיול שעשינו לסכר- בית זית, בו סיפר לי אבא שהוא שמח שלאחר שילך יישארו עבודותיו.
אני מקווה שהתחושה הזו עדיין מלווה את אבא והוא שלם בחלקו שם למעלה.
להתראות אבא
אוהב אמיתי         

   






 
 
לייבסיטי - בניית אתרים