פנחס צינוביץ
אתר הבית

תמונות חיים
 
                                                                                                                         




                                                                                                                                 

הנדנדה - מפיני לעירית                                            
                                                                                                                            
לפני שנים רבות, היינו בתוך חורשה                                  
ובה עצים עבי גזע ורחבי צמרת.
על ענף אחד העצים, הייתה תלויה נדנדה
את ישבת עליה, לבושה בבגדי חקי בהירים
ולרגליך סנדלים קלים.
אני עמדתי לידך, נדנדתי אותך קלות, ושוחחנו.
עיניך היו כחולות כחולות ומי הנהר שקשקו בפוגשם בסלעים.
לא ידענו אז הרבה אחד על השני,
אולם כעבור שנים אמרת לי שאז ידעת כי את רוצה בי.                                  
היינו חברים וגם נישאנו והנדנדה המשיכה להתנדנד,
אולם התפקידים התחלפו.
רוב הזמן ישבתי אני על מושב הנדנדה ואת נדנדת, לפעמים קלות ולפעמים במאמץ אדיר.
הכול היה תלוי במצבי הנפש בהם הייתי נתון
ובמצב כוחותיך שלפעמים היו דלים מלנדנד,
ובמצב רוחך שקץ לפעמים בתפקיד שהוטל עליך, שלא לפי בחירתך.
את יודעת יפה, חברתי, אשתי, מה אני רוצה לספר,
סיפור קשה על נדנדה חד כיוונית.
ופתאום- אחרי שנים עצרה הנדנדה, אני ירדתי ממנה ואת הפסקת לנדנד.
ישבנו מתחת לעץ עבות אחד ליד המים
ואנו שותים מהמים הקרים ואוכלים מן הצידה אשר בתרמיל
ואוהבים.
יום ה' 30.10.1986                                                   


                                                                 

 

לייבסיטי - בניית אתרים