פנחס צינוביץ
אתר הבית

תמונות חיים
 

 

12.02.2002

                                                                                                                                             
זליג - האדם והאגדה
דור המייסדים שזליג נמנה עליו היה מאופיין בחזון גדול המורכב מפאתוס והתלהבות נעורים, יחד עם עשייה במקביל הנותנת לתכנים את ממשותם. אישיותו של זליג נטתה לצד העשייה.
אביו של זליג נהרג במלחמת העולם הראשונה. אמו נותרה עם שלושה ילדים קטנים. מתוך המצוקה נמנעה מזליג ילדות רגילה בה חוברים יחד אהבת הורים עם שפע כלכלי. לאחר סיום לימודי החובה העממיים, למד זליג ב"אורט" לימודי נגרות. הכורח לפרנס משפחה בגיל צעיר והפנמה של המלאכה כאלמנט מרכזי בחייו הבשילה בהמשך ועיצבה את דמותו של זליג כסמל העבודה.
מוקדם בבוקר ולאורך כל שעות העבודה עבד עם הפסקה קלה בה היה מביא את כוס הקפה אל הרשומות המפורסמות שלו - אשר נקראו בפינו ה"צטלך". תוך כדי ההפסקה היה בודק אותם לוודא שאין שום טעות באריזה. זליג עבד באותו הקצב במשך כל היום, כאילו העייפות עוברת מעליו, פוסחת עליו, ודבר אינו פוגע באינטנסיביות בה עבד בכל תקופות חייו, עד מחלתו.
שרגא קוטון ז"ל הצליח לאפיין את זליג במילים חמות ואוהבות במדורו 'האותיות הקטנות' בעלי דפנה: "זליג תורם מיכולתו לעבודה במפעל ללא פרופורציה לגילו. קשה להבין מאיפה הכוחות. זליג הוא דוגמה לכולנו לדייקנות, רצון, רצינות ותרומה לכלל. אם היינו צריכים לבחור מורה לעבודה, ללא ספק, זליג הוא המתאים ביותר. שיהיו לו עוד הרבה שנות חיים".
הייתה לו שיטת עבודה מיוחדת, אשר לא סמכה כלל על הזיכרון. הוא פרט את תכנית האריזה ממרכיביה לעשרות פתקאות קטנות אשר רק הוא הבין את ההיגיון הפנימי שלהן. הן נתנו לו את היכולת להבחין בין כל אריזה, לדעת את תכולתה, מספרה, שייכותה ואפשרו לו לסמן וליעד את האריזות למקומן עם מספר שגיאות מועט.
הוא היה אומר כי כל קרטון שעובר דרכו ומורם על ידו הוא יכול להבחין לפי המשקל אם יש בו שגיאה וכך לבקר את המערכת בנקודה נוספת ולמנוע שגיאות אשר היו שכיחות בתהליך היצור.
תחנת האריזה של זליג הייתה מקום עבודה בו התחלפו חברים ועובדים זמניים רבים. כך הצליחו רבים להשתזף מאורו של זליג. לעיתים הוא היה קצר רוח, מהחובה ללמד כל כך הרבה עובדים, בתחנה בה האחריות בעבודה רבה. אך בסופו של דבר קלט את מרבית העובדים ושכרם היה במופת העבודה של זליג. זליג היה מסוג האנשים שחריצותם ושביעות רצונם העצמית לא דרבנה אותם לחפש תחליף לעמל האדם. אבל לאחר שהכיר מערכות ממוכנות שהוכנסו במשך הזמן למפעל ידע להיעזר בהן בצורה יעילה. הוא היה נגר ונשאר נגר כל ימיו, אך אופיו החלוצי והרגשת החובה להימצא במקום בו יש "ברן", כפי שנקראה עונה בוערת בפי החברים, הביאה אותו להתנתק לעיתים קרובות ממקצועו הקבוע, עד שלבסוף יצא מהנגרייה לחרושת.
בעת איסוף תפוחי אדמה היה זליג כל שנה עובד בתחנת קשירת השקים וההעמסה, בעונת קטיף התפוחים היה זליג עובד בבית האריזה. תמיד היה ראשון לכל מבצע וכאילו כל שנה היה צובר עוד כוח והתלהבות על מנת להמשיך הלאה.
פרק מיוחד בחייו היה בסוף שנות החמישים, עת יצא למשגב עם לשנתיים כשליח של דפנה. למרות גילו הוא גר שם כל השבוע, וכמו בכל מקום היה מופת לעבודה, חריצות ודייקנות. צעירי משגב עם היו מודעים לערכו ולמדו ממנו פרק בקימה בבוקר לעבודה ומיצוי יום העבודה עד תומו.
בשליחות למשגב-עם השתדל זליג להעביר לסביבתו את הצורך במוסר עבודה גבוה, חריצות ומסירות. שתי מילים שמשו אותו כשרצה להבהיר לזולתו שהתנהגותו אינה תקינה: "גזלן" ו"אתם".
אל יונה אשתו חבר בנס-ציונה. יחסיהם התנהלו בנינוחות, בשקט ובשלמות. שכניהם יודעים לספר על הרוח הטובה והאופטימית שנשבה מביתם. את פינחס ואברמל'ה, בניהם, חינכו על הרעיון הקיבוצי והעניקו להם הרבה אהבה וחינוך ערכי.
במבט לאחור ניתן להגיד שהשקט והרוגע בביתם המשותף העניקו לזליג את היכולת לבטא עצמו בדרכו בצורה כל כך טובה ואינטנסיבית. פינחס ואברמלה ידעו פרקים כואבים בחיים. זליג ויונה היו לצידם וליוו אותם באהבה ודאגה בתקופות אלה. התמיכה הרבה עזרה להם להתגבר ולבנות את עצמם בתחומים אותם בחרו.
זליג חילק את ביקוריו בשבתות שווה בשווה בין הזורע לפלמח-- צובה. כל יום שישי היה זליג מופיע לעבודה ובשעות הצהרים חומק כאילו עם תחושת אשמה לביתו. מתקלח, מתלבש, חוזר עם התיק לעבודה בודק את הרשימות שהשאיר למחליפו, מוודא שהכול בסדר ואז נוסע לילדים.
למחרת, במוצאי שבת, כדי לא להפסיד שעת עבודה אחת, היה חוזר באוטובוס האחרון לקריית-שמונה. כשהיינו שואלים איך אתה חוזר, היה עונה- אם יהיה רכב לרמה אסע איתו, אם לא אבוא ברגל, זה רק מוסיף בריאות.
בשלב מסוים הצענו את מועמדותו של זליג לפרס העבודה ע"ש נמיר.
זליג היה איש של פעילות גופנית, הוא היה רץ, הוא היה הולך, הוא טייל, תמיד אל מול צעירים ותמיד בעל יכולת גבוהה מהם.
כמה חבל ששנות מחלתו האחרונות לא אפשרו לצעירים בינינו להכיר את זליג כמופת, כסמל וכאדם. פינחס ואברמלה ומשפחותיהם, בית דפנה וכל אותם מקומות שזליג פקד והקרין מתוכו ישמשו מצבה חיה לזליג.
                                          יהיה זכרו ברוך.
                                                   אודי קרינינסקי
                                                    בן וחבר קיבוץ דפנה 
                                                                                                   
  סבא זליג עם שי, נכדתו הראשונה!                                                    
          
                                                                                                                  
                                                                                                         
  סבא עם אמיתי
                               

 

                           

                        

 

                        

                              סבתה רייזלה, אמו של זליג

 

 

                               סבתה עם פנחסק'ה

                         

 

                        

             אבא ופנחסק'ה עומדים על 'גשר' מעל הדן   

                         

 

                                                                                                       
                                                                                                                                          


 
לייבסיטי - בניית אתרים