פנחס צינוביץ
אתר הבית

תמונות חיים
 
 

 

עין גדי     מפיני לעירית 
 
כשישבנו ליד התחנה, בדרך לים המלח, השענת את משקל גופך על זרועך ונחת על כתפי,
הרגשתי בגלים כבדים היורדים מזרועך אל כתפי, ומשם מטה אל תוך קרביי.
כמו גליו הכבדים של ים המוות, אשר בגלל כובדם הם משאירים את חותמם
בחול אשר על קרקעית הים.
נסענו באוטובוס ומעלינו המדרגה הענקית. הרי הסלע הזקופים של מדבר יהודה, בקיץ שקטים ודוממים ואילו בחורף רועשים לעיתים מעוצמת השיטפונות.
שאלת אותי לטיבם של השיטפונות, ומה קורה למכוניות הנתקעות כאן בחורף.
אחר כך היינו יחד בתוך בריכת מי הגפרית, מרחנו את גופנו בבוץ השחור והיית ככושית קטנה. רק הפסים: האדום, הירוק והכחול שבקדמת בגד הים השחור, רמזו על כך שאינך ערומה.
טבלנו במימיו של ים המלח, הבוץ השחור ירד מעל גופינו והצטערת על כך מאד, מפני שחדלת מלהיות כמו כולם. שוב התגלה הסימן שבגופך העושה אותך שונה בעיניך, ואז אמרתי כי הגורל שקשר בינינו, חרט סימנים גם בגופי, על מנת שנהיה דומים.
ישבנו בכיסאות הנוח. השמש ריצדה על פני המים וגם פניך הבהיקו ובמרכזן גוש תכלת עיניך,
ופטפטנו. הזמן עבר, אני רשמתי דמויות של אנשים המורחים עצמם בשחור ואת הבטת ברישומים ושמחת, ואני שמחתי והיה לנו טוב.

   

 
 
טבלנו שוב במרחצאות הגפרית, המים היו חמים וחשתי בפצעים שבכפות רגלי..
את הלכת להתלבש, וגם אני הלכתי.
ראיתי את גופי ואת הצלקות פעם ראשונה בעין גדי.
ניגשנו לחנות ושתינו. יצאתי ראשון ואת אחרי. הלכנו לתחנת האוטובוס ונסענו,
ההרים מעלינו, שקטים ומחכים לחורף. הואדיות ריקים. קנים, עצי אשל ושממה
ואנו נוסעים ביחד, נושמים את אותו אויר.
טיפסנו בדרך יריחו והגענו העירה, משם הביתה
ובלילה ערבנו איש לחיך רעותו,  מפני שנצלינו, ולו מעט בתנורה הסתווי של עין גדי.
29.10.86

 

לייבסיטי - בניית אתרים