פנחס צינוביץ
אתר הבית

תמונות חיים
 
 
 
 
 
 
צנחנים, פלוגה ב' 890 , נובמבר 1962
 
סיפורה של צניחה- מאת דן הררי (מתוך עלון הפלוגה).
 
לילה, הירח מסתתר לו אי שם בין העננים, מדי פעם מגיח מבין קפל ענן, שולח קרן אור מחייכת ומסתתר בענן אחר.
שקט מאיים אופף את המקום, רק מרחוק שומעים קול זמזום של מטוס מתרחק. רוח חרישית סורקת את השער הראשי.
השעה 22/00 בקירוב.
"דני" נשמע קולו של דודו היושב לידי, "כן" עניתי. "שמע, אני חושב שלא תהיה צניחה, ראה איזה רוח.
"שטויות", אני עונה, "הרי אתה יודע שאנו חייבים לצנוח היום. יהיה חמור מאד אם העניין יבוטל".
"דני, תראה, הנה מדצי"ם באים, מתחיל לקרקר לי בבטן". "שמע דודו, תפסיק עם זה, לי עוד לא מקרקר, בבקשה אל תתרום את תרומתך".
יופי! המדצי"ם ד. ו-א. שייכים לנו. "חברה שלום!" אך איזה ביטחון יש בקולם של ד. ו-א. הפחד נסוג קמעה.
"חגרו את המצנחים והציוד", נשמעת פקודה קצרה. "זה אבוד" לוחש דודו. "כן, זה אבוד" אני עונה לו. אני אוחז את רתמות המצנח בשתי ידי, ובתנועה נמרצת מלביש את המצנח על גבי, בודק את החגור והנשק, לשביעות רצוני הכול בסדר, משיכה פה דחיפה שם ורתמות המצנח נסגרות עלי בקול צלצול קר. קצת לא נוח, אבל עד מהרה מתרגלים. המדריך עובר ובודק. "מה נשמע דני, איך ההרגשה?" "זיפת!" אני עונה לו. "עזוב שטויות, בעוד שעה הכול כבר יעבור", הוא עונה לי, תוך כדי בדיקת המצנח.
"הי דודו, לא מוכרחים להיות כל כך חיוורים". "פחד מוות" עונה דודו, אני מתיישב וכמוני כל חברי שנבדקו כבר. שקט מסביב. נשמע רשרוש מצידי, דודו הוציא תמונה. "זאת החתיכה שלך?" אני שואל ושולח ידי לתמונה, "שמע, פצצה!" "אולי היא מבלה עכשיו בקולנוע, ואינה יודעת שאני כאן מסתכל עליה, אולי בפעם האחרונה" "דחילק, אחרי 16 צניחות אתה עוד חושב על דברים כאלה?" בעצם גם אני מפחד, אולי יותר מפחד להזכיר את המילה האיומה הזאת- הרהורים! כמה שהדבר איום, אני שוקע בתוך עצמי ותמונות שונות עוברות לנגד עיני, לרגע אני רואה אותה מחייכת אלי וכאילו אומרת: "זה כלום, הכול יעבור, ניפגש בשבת ליד עמוד המודעות".
רעש מנועים חזק מנתק את מחשבותיי ומסיט את ראשי לכיוון ממנו נשמע. הנה הם באים כשתי ציפורים גדולות, אשר עוד מעט יבלעו אותנו בקרבם, הרעש הופך לרעש גדול כאשר המטוס עומד לפנינו וכנפיו מסוככות מעל ראשינו. זרם אויר עצום וקר מקשה עלינו את הקימה. חבשתי את כובע הפלדה והידקתי את הרצועה לסנטרי.
 
הטור הראשון ניגש לפתח המטוס ואחד אחד נבלעים בכרסו האדירה. הירח יצא מאחורי הענן, ושולח את קרניו לקרקע, המראה מרשים, טורים טורים של אנשים וציוד נכנסים ל"אוטובוס". עוד מעט יגיע תורי.
דודו עולה במדרגות ואני אחריו. הירח נעלם שוב מאחורי ענן, ושוב חושך אימתני. המדריכים א. ו-ד. עוזרים להיכנס פנימה, ומראים לי את מקומי, מתיישב. א. ו-ד. קופצים פנימה וסוגרים את הדלתות. זעזוע קל, המטוס זז. עצירה. רעש חזק של מנועים. "הכון להמראה" נשמעת קריאתו של ד. משיכה חזקה דוחפת אותנו הצידה. המטוס מזדעזע ומתחיל לצבור מהירות, והופ. עזבנו את אימא אדמה. דודו מקיש ללא הרף ברגליו על הרצפה, זעה קרה מתפשטת בגופו. בטני כאילו ריקה, ומקרקרת, זהו אני מפחד! כן, כל אחד מפחד, אפשר לראות זאת על פניהם של כל אחד מהחברה. החלון מימיני ואני מסתכל דרכו החוצה, טסים דרומה, הנה אורות של ישוב, שם אנשים יושבים בחדר, מעשנים, שותים קפה וצוחקים וכאן, טרטור חד גוני של המנועים ופחד בלב.
המדצי"ם ניגשים לדלתות ופותחים אותן. רוח קרה במשב חזק ועצום חודרת פנימה, רעש המנועים נעשה חד יותר. אני רועד, אומר לעצמי "שלוט בעצמך".
 
צלצול נשמע בחלל המטוס. אנו קמים, נלחצים האחד לשני, בודקים זה לזה את המצנחים, ומתפקדים. רגלי נעשות כבדות, כאילו נקשרו לרצפת הברזל הקרה. רגל שמאל לפנים, רגל ימין לאחור. אור אדום! הראשון עומד בדלת הפתוחה, כפות ידיו אוחזות בדופן המטוס מבחוץ, האחרים נלחצים אליו, מה קרה, הפחד נעלם? להתרכז, להתרכז אני אומר לעצמי.
ירוק! לשנייה עוד נראה הראשון כולו זורח באור הירוק, ואז, קפוץ! והוא קפץ, קפוץ והשני קפץ. אין זמן, תוך שניות כולם צריכים להיות באוויר, אינני חושב כעת על כלום, מלבד על היציאה, והנה אני בדלת. קפוץ! נשמעת קריאתו של ד. רגל ימין בועטת חזק החוצה, לחלל ולתהום העמוקה הפעורה תחתי. זרם אויר חזק חוטף אותי ומשכיב אותי על בטני. "עשרים ואחת, עשרים ושתים, עשרים ושלוש" ספרתי, משיכה נעימה בכתפיים, ועצירה, הוא נפתח! המצנח נפתח.
הירח מאיר באור חיוור ואני מחייך אליו, איזו הרגשה, איזה תענוג.
אני עובר ל 'היכון לנחיתה', עוד מספר שניות, חבטה, גלגול, ואני כבר עם הנשק ביד אחת כאשר היד השנייה מקפלת בזריזות את המצנח ומכניסה אותו לתיק.
"פסט" אני שומע קול מולי. מתקרב, עיני נפגשות בעיני דודו. אין זמן להחליף חוויות. אסור להקים רעש, האויב נמצא בסביבה.
רק עכשיו מתחיל הענין!
 
 דן הררי, חבר מהפלוגה של פיני 
 דודו ביטמן ז"ל נהרג במלחמת יום כיפור-
 -(חבר ילדות אהוב של עירית)                                  
                    
 
  
 
 

 

 

 

 

 








 

 

  



 

 
 
                                                                                            
לייבסיטי - בניית אתרים